|
|
מערכת ההשכלה הגבוהה נעה בין שני קטבים היוצרים מתח ביניהם . הקוטב האחד , זה המושפע מהמודל של אוניברסיטת המחקר על פי וילהלם פון הומבולדט , ( 1969 ) גורס כי הבסיס לפעילות אוניברסיטאית הוא האחדות בין המחקר וההוראה , כאשר המחקר הוא זה המשביח את 1 איכות ההוראה והלמידה בה . מאחר שהמחקר מאופיין בגילויו של ידע חדש , נדרשת יכולת אינטלקטואלית גבוהה , ולפיכך אין הוא מיועד אלא לבעלי הכישורים האקדמיים המבטיחים יכולת מחקרית . הקוטב השני מבוסס על ההנחה , כי ההשכלה היא חלון הזדמנויות של היחיד , ולפיכך יש לאפשר למירב הפרטים בחברה ליהנות מהשכלה גבוהה . על פי השקפה זו , עוצמתה ואיכותה של חברה תלויות ברמת ההשכלה של תושביה . בעוד המגמה הראשונה היא סלקטיבית ביסודה , המגמה השנייה מכוונת לפתיחה של שערי המוסדות להשכלה גבוהה ומתן אפשרות לכניסה רחבה של לומדים על בסיס רעיונות של צדק ושוויון חברתי לכל . הפרק הנוכחי מתמקד בהתפתחות רעיונות השוויון ובגיבוש התפיסה של פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה כחלון הזדמנויות לרבים . מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל התרחבה במהירות רבה . בעוד שלאחר קום המדינה , בשנת , 1950 / 51 היה מספר הסטודנט...
To the book |
|
|