פוליטיזציה של מערכת ההשכלה הגבוהה

הגורם הרביעי אשר חידד והבהיר את הצורך בגוף מקצועי , שיעמוד בין הממשלה לבין המוסדות , היה קשור בעובדה שגם לאחר הקמת המדינה השפיעו קשרים אישיים בין ראשי המוסדות לבין שרים בממשלה על היקף התמיכות במוסדות . מעמדם האקדמי והציבורי הגבוה של ראשי המוסדות פתח בפניהם את דלתות השרים , ויצר מחויבות ונכונות שלהם לתמיכה . הכתובת המבוקשת ביותר למפגשים מעין אלו הייתה דלתו של שר האוצר . כאשר החריפה המצוקה ונדרשה התערבותו של ראש הממשלה , היה גם הוא כתובת לבקשות . מעמדו של שר החינוך היה כשתדלן בלבד אצל שרי האוצר . ראשי המוסדות פנו אליו רק משום היותו הממונה על החינוך הגבוה . הם היו ערים לכך שאין לו כל סמכות בענייני תקציב , והוא נטול אפשרות לסייע במצוקתם , אך ידעו שהמלצתו ותמיכתו עשויות להועיל , ובוודאי לא תזקנה לדרישותיהם . העובדה שקשרים אישיים משמשים מרכיב סמוי או גלוי בהחלטות שרים תרמה להעדר שיטה בהקצאות , הן לצורכי התקציב השוטף והן לצורכי תקציב הפיתוח . העדר השיטה אופיין בהעדר אחידות בהקצאה למוסדות , בציפיות של פוליטיקאים כי המערכת האקדמית תמלא משאלות לב של השר הממונה - לעיתים בעניינים פרסונליים ולעיתים...  To the book