שעתה של אלישבע

א מבין ארבע המשוררות המכוננות , מייסרות שירת הנשים העברית המודרנית , אלישבע ז'ירקובה ביכובסקי ( 1949-1888 ) היא השכוחה והמוזנחת ביותר ; זאת , אף על פי שעם הופעתה כמשוררת עברית בראשית שנות העשרים של המאה העשרים היתה היא - לפחות מבחינת קהל הקוראים ה"רחב" של אותם ימים - הבולטת והמפורסמת ביותר . היא שכוחה ומוזנחת לא רק לעומת רחל בלובשטיין , אשר לאחר מותה בשנת 1931 זכתה בפופולריות , שהתעצמה והלכה למרות חילופי הטעמים בשירה ועל אף יחסם האדיש או אפילו העוין של ממסדים ספרותיים וביקורתיים רבי השפעה . אלישבע שכוחה גם בהשוואה לאסתר ראב ויוכבד בת מרים , שגם אם שירתן לא זכתה בפופולריות דומה לזאת של שירת רחל , הרי היא מרתקת אליה קוראים אניני טעם ומשמשת נושאים לעיונים ביקורתיים פרשניים מעמיקים . שתי המשוררות כובשות לעצמן בהדרגה מקום סמוך למדי למרכז ה"קאנוך של השירה העברית המודרנית . אלישבע , לעומתן , כמעט לא זכתה בפינה משלה , ולו גם בשולי הקאנון הזה . למעשה , היא הוזנחה ונשכחה כבר בחייה . משבר חיים חמור , שחל בראשית שנות השלושים , קטע בבת אחת את יצירתה השירית והפרוזאית , שהיתה מתגברת ושופעת במשך העשו...  To the book