|
|
א רחל בלובשטיץ מתה ביסורים גדולים באפריל . 1931 ימיה האחרונים בסנטוריום לחולי ריאה בגדרה וב"הדסה" בתל אביב עברו עליה במכאובים ובבדידות . בני משפחתה המותשים , חבריה ומוקיריה לא באו לסעוד אותה כחולייה האחרון . גם הלוויה , שיצאה מתל אביב לעפולה ומשם לכינרת , אל ה'כרך / שבו טמנוה , היתה מעוטת משתתפים . "קומץ קטן של ידידים , אשר דמותך ליוותה אותם בכל דרכיהם מרחוק ומקרוב , מלווה אותך לכינרת ' , "שלך ספד אז זלמן רובשוב על הקבר הרענן ורמז בדבריו לרבים , קוראי השירים ואוהביהם , שלא באו . החברים המקורבים חששו וראו בכך אות מבשר התעלמות ושיבחה , אבל חששם היה מיותר . תוך זמן קצר הפך הקומץ להמון . בדידותה של רחל הסתיימה עם פטירתה , וההלוויה הצנועה שבכינרת נחלפה בהלוויה המונית בדפוס ובעצרות וכינוסים . כבר ביום השבעה נתקיימה בתל אביב עצרת גדולה , קהולת פועלים ונוער . רחל כצנלסון , שלא אהבה את רחל האשה ואשר יחסה אל שירת רחל היה אמביוואלנטי ( היא דיברה על "אופן כתיבתה - הנשי כל כך , המוגבל כל כך" -צירוף רב משמעות , ביחוד בשעה שהוא מושמע מפי מבקרת אשה , ( כתבה אז ביומנה : " ראיתי בעליל איך מתרקמת אגדה , ...
To the book |
|
|