חפצי־מעבר בשירות הנפרדות

ויניקוט , רופא הילדים הבריטי - הוא שהביא לעולם הפסיכולוגיה את המונח חפצי מעבר . ( transitional objects ) החפצים המסוימים , שאליהם מתקשרים הילדים מינקות ונושאים עמם מביתם וממיטתם , משמשים ייצוג חיצוני של עולם ההתקשרויות הפסיכולוגי שלהם - בעיקר נוכח היעדרות של דמות ההורה . חפצי מעבר משרתים ומשמשים את הילד בשלב ביסוס הנפרדות והעצמיות כאמצעים תומכים ומנחמים מול חרדת הפרידה , חרדת הזרים ובהלת גילוי היעדרו של ההורה - בעיקר כאשר מחסן ההפנמות אינו מלא דיו כדי להרגיע את הילד . לרוב מדובר בחפצים הלקוחים מן הקשר האורלי ( המוצץ ) או המגע הפיסי ( שמיכה , דובי , ( שאליהם קשור ורגיל הילד מינקות . אלה קיבלו תפקיד מרגיע ומנחם , המייצג את דמות האם החסרה לו כעת . חפצי מעבר הם תופעה התפתחותית מוכרת לכל הורה , מטפלת וגננת בגיל הרך . לא אחת אנו רואים ילדים הנצמדים ברגעי מצוקה ( כגון פרידת בוקר או הירדמות בלילה ) לדובי או למוצץ , או שמבקשים להתנחם בעזרתם בעת מכה או כאב . בקונטקסט התאומי עלולים חפצי מעבר להופיע במתכונת שונה . רגעי מצוקה משותפים לתאומים , כגון פרידה משותפת מאמא בבוקר , הם לעתים סיבה להתנחם הא...  To the book