הצידוק לקביעת עמדה עיונית בסוגיית הרטרוספקטיביות

. 4 § טרם כניסה לדיון בסוגייתנו , מן הראוי להתייחס לדעה שהושמעה בפסיקה , שלפיה אין כל צורך במתן תשובה עיונית כללית לשאלה אם לביטול מחמת הפרה אופי רטרוספקטיבי : " זאת ועוד . איני גורס כי ההבחנה בין ביטול מראש וביטול למפרע יש בה כדי להצמיח , כשלעצמה , תוצאות רצויות בענייננו . בעיני ביטויים אלה אינם אלא סיכום של נסיון משפטי , המתקבל בלעדיהם , ולא עיקרון משפטי , המשפיע על התוצאה " . עם כל הכבוד , עמדה זו אינה נראית לנו . אין זה המקום להיכנס לדיון בשאלה הכללית , הנוגעת בשורש מדיניות המשפט , בדבר מידת הרצוי שבקביעת עקרונות משפטיים אשר עליהם תתבסס הכרעה משפטית , במובחן מהתפתחות קזואיסטית . השופט ברק אינו מציג עמדה כללית בדבר עדיפות הגישה הקזואיסטית , אלא מתייחס לסוגיית הרטרוספקטיביות בלבד . בדרך כלל גורסת תפיסת המשפט הישראלי דהיום קביעת עקרונות כבסיס לצבירתו של הניסיון המשפטי , כאשר אלה באים לביטוי גם בשאיפה לקודיפיקציה , שאיפה שהשופט ברק עצמו בירך עליה . אין בסוגיית הרטרוספקטיביות כל היבט מיוחד המצדיק סטייה מתפיסה זו , והשופט ברק גם אינו מצביע על היבט כזה . מן הראוי על כן לקבוע גם בסוגיה זו ...  To the book