|
|
יפת הרבה בהבאת דעותיהם וביאוריהם של קודמיו , ואף הדגיש בהקדמתו ( עמ' ( 10 מה רב חלקם בפירושו . יחד עם זאת הוא נמנע כמעט לגמרי מלהזכיר שמות ולציין מקורות . אי לכך אין בהקדמת יפת שום התיחסות גלויה או רמוזה לרב סעדיה גאון , ויחד עם זאת ברור שתפיסת הגאון לגבי ספר תהילים היתה מוכרת לו מכלי ראשון ( ולא רק מפירושו של סלמון בן ירוחם . ( שכן בפירוש יפת , 'לתה ע "ב , 20 מצאנוהו מסתמך — באורח אנונימי כמנהגו — על ביאור של רס"ג , שלא בא בפירושו של סב"י ; וגם בדבריו על תה / קל"ו , 4 יש הד ברור לדברי רס"ג על המזמור הזה . ואכן , כפי שעוד נראה , הוא אמנם מתמודד בהקדמתו עם תפיסתו של רס"ג , אך נמנע מכל עימות ישיר עם טענותיו וראיותיו . הוא מסתפק בהצגת העמדה הקראית ובביסוסה , וכך מוחש הפולמוס המובלע עם יריבו רק למי שמכיר את דברי הגאון . אין זאת כי יפת לא חשש פן תגיע מסכת טיעוניו של 'ראש הישיבה' לאוזניו של הקורא הקראי , וגם לא נטה להשתמש בהפרכתה כנשק במאבק העז , שהמשיך להתנהל בין שני המחנות . פירושי יפת למקרא ארכניים הם , ומסתבר שהטריד אותו החשש פן ילאה את קוראיו . חשש זה ניכר בבירור מהבטחותיו החוזרות ונשנ...
To the book |
|
|