ציון וציונות

שירי ציון בשפה הספרדית יהודית מהווים חלק מושרש ברפרטואר הפואטי מוסיקלי של היהודים הספרדים . עוד לפני פריחת הציונות בקהילות הפזורה הספרדית , היתה הכמיהה לציון חלק מן ההווי של יהודי ספרד . באופן טבעי , נראה האידיאל הציוני כשייך להווי הרעיוני של העדה , אך ברובד עמוק יותר , בחייהם ובתודעתם של היהודים הספרדים , טבועה הכמיהה הקדומה לציון ולירושלים . במשך שנות הגלות מומשה כמיהה זו על ידי זקנים . אלה חפצו לעלות לארץ הקודש , על מנת להיות בירושלים בעת מותם ולהיקבר בה . לפני נסיעתם ארצה , נהוג היה להכין את תכריכיהם . הדבר צויין בחגיגת ה"מורטאשה" , mormja ) תכריכים : ( בני המשפחה והידידים התאספו לחגוג באכילה ובשירה — ויש האומרים , גם בנגינה — את גזירת הבד לתכריכיו של כל קשיש שהתכונן לעלות ארצה על מנת למות בירושלים . השיר הבא מושר בהקשר זה . שיר זה שיך לסתת הקופלאס , ובו בתי שיר עם פזמון חוזר . הבתים בעלי שתי שורות נחרזות , עם אתנחתא . המנגינה משקפת את השפעות המוסיקה התורכית ערבית ; מופיעות בה מליסמות רבות — סלסולי קול , ריבוי צלילים בהברה אחת . סלסולים אלה מופיעים בעיקר בסיומי הפסוקים המוסיקליים...  To the book