משה ארנד לדרכו של רש"י בביאור מלים

א . פתח דבר רש"י פרשן היה , לא לקסיקוגראף , שהרי לא חיבר מילון , אף לא לקסיקולוג . אמנם ייחסו לו רעיונות ומתודות בעלי משמעות לקסיקולוגית מובהקת , כגון האמונה באחדותן הבסיסית של כל הלשונות , וכגון הדעה שהאטימולוגיה היא המפתח לאמת , ושעל הפרשן לחפש אמת זו על ידי התבוננות בכל השפות ו"שילוב פארונומסטי של אוצר מליהן בלשון , "העברית באשר נתהוו כולן מתוך ש"בלל ה' שפת כל הארץ" ( בראשית יא , ט . ( אך כל אלה , לעניות דעתנו , אינם יוצאים מגדר השערה , ולא מצאנו שרש"י יתן להם ביטוי מפורש כל שהוא . ברם , אף על פי שרש"י לא היה אפוא "מילונאי" מקצועי , השכיל יצחק אבינרי "לחבר" מתוך כתביו — פירושיו למקרא ולתלמוד , תשובותיו ופיוטיו — מילון רחב ממדים ( קרוב ל 600 עמוד ) של לשון המקרא ולשון התלמוד ולפרסם "מילון" זה בשם "מלון הפירושים" של רש"י . המילון הזה מורכב ממה שהפרשן כתב במפוזר ובלי שהכיר את המילונים השיטתיים והערוכים של לשוננו : האגרון לרס"ג וספר השרשים לרבנו יונה אבן ג'נאח שנכתבו ערבית , הערוך לר' נתן ב"ר יחיאל וספר השרשים לרד"ק — שנתחברו , האחד בימי רש"י והאחר לאחר מותו , אך בהסתמכות מבוקרת על המח...  To the book