התוויית סמכות השיפוט של מעגל שלטון הרוב באופן שיתמוך ביחסי השיתוף היא משימה סבוכה . מחד גיסא , הצורך לאפשר לשותפים להתאים באופן דינמי את אופן ניהול המשאב והשימוש בו לנסיבות המשתנות ( הוא הקושי הטבוע של טרגדיית n Anticommons בהשארת תחומים שבהם תהא לכל שותף זכות וטו , ( כמו גם הרצון ליצור מסגרת משפטית חברתית של אמון ושיתוף פעולה המחייבים גישה שלפיה הריבונות על המשאב המשותף הינה קבוצתית , ולא אישית , מצביעים כולם על יתרון במתן כר פעולה נרחב לשיתוף , קרי : בקביעת סמכות שיפוט רחבה לשלטון הרוב . אך מאידך גיסא , משטר ליברלי של בעלות משותפת - כמו משטרים ליברליים בהקשרים אחרים - צריך להיות מודע תמיד לסכנות הטבועות בשלטון הרוב ולהתוות את הגבולות של סמכות הרוב באופן שימתן סכנות אלה . סמכות רחבה של הרוב , בפרט כאשר היא נוגעת בהכרעות מרכזיות , עלולה ליהפך על נקלה לכלי של ניצול המיעוט וקיפוחו ; וכפי שראינו , עצם החשש מפני הסכנה של קיפוח על ידי הרוב עלול לסכל מעיקרא את האפשרות של יצירת אמון ושיתוף פעולה ולחזק את נטייתם של שותפים להשתמש בחירותם לצאת מיחסי השיתוף על מנת לעקר את הסכנה שיקופחו . משטר מ...
To the book