ניהול סיכונים בנוירולוגיה ובנוירוכירורגייה

גד 1 / ון פינדלר מבוא הסיכון לחולים הנוירולוגיים והנוירוכירורגיים ( ולכן גם לרופאים המטפלים בהם ) נובע משתי עובדות : . 1 העובדה שהסימנים האמורים להדליק "נורה אדומה" לגבי אפשרות של מחלות ומצבים מסכני חיים במערכת העצבים הינם גס סימנים שכיחים ביותר , יומיומיים כמעט , בקרב האוכלוסייה הנחשבת לבריאה , ולפיכך אינם נקשרים בתודעתה ( ובתודעתם של רופאי המשפחה ) למצבי מחלה דווקא . רוב האוכלוסייה תתייחס לסימנים אלה כאל תופעות שכיחות במחלות קלות , החולפות מעצמן מבלי להוות סכנה לחייהם . . 2 אופייה המיוחד של הרקמה העצבית , שהינה פגיעה ביותר , לא סלחנית לנזק מתמשך , וכמעט אינה מתחדשת או מתאוששת . כתוצאה משתי עובדות אלה , הזמן בין הופעת הסימנים לבין הטיפול במחלה עלול להיות גורלי הרבה יותר מאשר במערכות אחרות בגוף , היכולות להתאושש בקלות יחסית או להינזק מבלי שתהליך זה ישפיע על התפקוד הרגיל . כך , ניתן לקצר מעיים או להוציא טחול , חלק מהכבד , כליה , שחלה וכיוצא בהם , אולם במערכת העצבים אין "עתודה" מיותרת שניתן לסלקה מבלי לגרום נזק תפקודי . לכן איחור באבחון מחלה במערכת העצבים עלול לגרום לנזק בלתי הפיך ואף למ...  To the book