בצד התפתחות דיני זכויות האדם ברמה האוניברסלית , התרחשה החל משנת 1948 ואילך פעילות מקבילה של יצירת סטנדרטים והקמת מנגנוני הגנה גם ברמה האזורית - בעיקר בשלוש יבשות - אירופה , אמריקה ואפריקה . קידום זכויות האדם ברמה האזורית נבע במידה מסוימת מן הקשיים שהתעוררו בגיבוש קונצנזוס בנושא זכויות האדם ברמה הגלובלית ומן ההנחה כי הקרבה הגאוגרפית , ההיסטורית , הדתית , הפוליטית והאידיאולוגית בין מדינות השוכנות באותו אזור תוכל לאפשר התקדמות מהירה יותר אל עבר הגנה על זכויות אדם . באירופה נלוותה לכך תחושת דחיפות מיוחדת לאור הטראומה של אירועי מלחמת העולם השנייה ורצונן של מדינות מערב אירופה להציע אלטרנטיבה אידאולוגית לקומוניזם . מעבר לכך , להגנה האזורית על זכויות אדם הייתה תכלית נוספת : היא נועדה להגביר את שיתוף הפעולה בין המדינות באזור , לקדם תפיסות ערכיות ופוליטיות משותפות בדבר צורת הממשל הראויה , ולתרום אגב כך לתהליכי אינטגרציה פוליטית אזורית . אכן , שלושת מנגנוני זכויות האדם הקיימים ברמה האזורית פועלים תחת מסגרות פוליטיות רחבות של שיתוף פעולה אזורי - מועצת אירופה ( ארגון המקדם שיתוף פעולה בין 46 מדינות...
To the book