הקבוצה השלישית של בני האדם הזוכים להגנה על ידי המשפט הבינלאומי ההומניטרי , ובמיוחד אמנות ג'נבה והפרוטוקולים של , 1977 הנם אזרחי אויב . זו הקבוצה הגדולה ביותר מבחינה מספרית , וההגנה עליה מציבה אתגרים לא פשוטים . כבר עמדנו קודם לכן על עקרונות מרכזיים בדיני הלוחמה - עקרון הצורך הצבאי , עקרון ההבחנה ועקרון המידתיות , אשר תכליתם המרכזית הינד , למנוע פגיעה ביעדים אזרחיים . הגם שניתן למצוא ביטוי לחלק מעקרונות אלה כבר בתקנות האג משנת , 1907 עיקר פיתוחם של עקרונות אלה נעשה לאחר מלחמת העולם השנייה , בעיקר בפרוטוקולים משנת . 1977 נדמה כי הם משקפים כיום איזון ראוי בין הצרכים הצבאיים של הצדדים למלחמה לבין הצורך בהגנה על אזרחים ועל אינטרסים הומניטריים הכרוכים ברווחתם . בחלק זה נעמוד בקצרה על מסגרת נוספת של הגנה על אזרחים - מערכת הכללים החלד , על אזרחים אשר מצאו עצמם בידי הצד היריב . אמנת ג'נבה הרביעית , המהווה את המסמך המרכזי בתחום , מכסה שני מצבים שכאלה : הימצאותם של אזרחי אויב בשטחו של צד לסכסוך והימצאותה של אוכלוסיית אויב בשטח שנכבש על ידי הצד האחר לסכסוך . גם אלה וגם אלה הנם "אנשים מוגנים" והאמנ...
To the book