|
|
איסור השימוש בכוח בין מדינות הוא , כאמור , אחד מהעקרונות הבסיסיים ביותר במשפט הבינלאומי , והוא נתפס כנורמה מנהגית בעלת מעמד של דין קוגנטי . ' בה בעת , ניתן לטעון כי הפרותיה החוזרות והנשנות של נורמה זו , מעמידות בסימן שאלה לא רק את האפקטיביות שלה , " אלא אף את מעמדה המנהגי , גבולותיה ותוכנה המהותי . סוגיה זו אינה בגדר שאלה אקדמית גרידא . ייחוס מעמד קוגנטי לסעיף , ( 4 ) 2 משמעו כי מדינות אינן רשאיות לסטות מהוראתו . '" בדומה , קביעה כי איסור השימוש בכוח שייך לקורפוס המנהגי של המשפט הבינלאומי , משמעה החלתו המנדטורית על מדינות שאינן חברות במגילה , ' ואולי אף גם על היחסים עם ישויות שאינן מדינתיות . ' לבסוף , על פי פסק דין ניקרגואה , במידה שתוכנו המנהגי של האיסור שונה מתוכן הוראת המגילה בסעיף , ( 4 ) 2 עלול להיווצר מצב שבו היקף האיסור המנהגי של השימוש בכוח שונה מהיקף האיסור של השימוש בו מכוח המגילה . ' חשיבות נושא זה אפוא מצריכה דיון מיוחד . העמדה המקובלת כיום בקרב מירבית הכותבים במשפט הבינלאומי הינה כי סעיף ( 4 ) 2 הנו נורמה של משפט בינלאומי מנהגי . עמדה זו אף אומצה אף על ידי n 1 ci בפסק ה...
To the book |
|
|