ב. כוונת הגיור ואומדנא דמוכח

כוונתו של אדם — חרף הקושי להוכיחה — היא בסופו של דבר שאלה שבעובדה " . גילויה של כוונה זו הכרחי בכל תחום משפטי ובכל שיטה משפטית , שכן אחריות למעשים , או תוקפן של פעולות משפטיות רבות , מותנים בכוונת מבצע המעשה או הפעולה המשפטית . אלא שבעוד אשר מעשים ניתנים להוכחה בדרך של ראיה ישירה , הרי כוונות שבלב מוערכות ונקבעות באמצעות . "אומדנות" מקובלת הבחנתו של המהרי"ק בין שני סוגי אומדנא . האחת , אומדנא הבאה לברר רק את הכוונה של עושה המעשה — כשהמעשה עצמו ברור לנו . השנייה , אומדנא הצריכה להוכיח את גוף המעשה עצמו , או את מי שעשה אותו — אומדנת רבי אחא . האומדנא בעלת הכוח ההוכחתי הרב נקראת אומדנא המוכחת ( או "אומדנא , ( "דמוכח היינו דברים שמצד עצמם ניכרת וידועה כוונתו של מי שעשה אותם . פעמים רבות מכונה בתלמוד אומדנא זו בביטוי "אנן , "סהדי כלומר דבר הברור לנו כל כך , שכאילו אנחנו עדים בדבר . האומדנא משמשת להוכחת כוונות בתחומים שונים . כזו בדיני ממונות היא אומדנת רבי שמעון בן מנסיא : מי שהלך בנו למדינת הים , ושמע שמת בנו , ועמד וכתב כל נכסיו לאחר , ואחר כך בא בנו — אין מתנתו מתנה , משום שאומדנא דמוכח ...  To the book