בפרקים הקודמים נידונה השוואתו של הגיור למשפט , בכל הנוגע לצורך בשלושה דיינים . כך הקישו בעלי התוספות מבית הדין המקבל גרים לבית הדין הדרוש בדיני ממונות . וזאת , בין שהדמיון הוא לגזילות וחבלות , שבהן יש הכרח בשלושה , ובין שהדמיון הוא להוראות והלוואות , שבהן אפשר כי מעיקר הדין די בדיין אחד . עם זאת מסתבר לומר , כי אין זהות גמורה בין בית דין הדן בדיני ממונות לבית דין המקבל גרים . בקבלת גרים אין ריב ואין בעלי דין וטענות בעלי דין , ולמעשה אין הכרעת דין במובן הרגיל של המונח י ... שלכאורה מה ענין משפט כאן , וכי יש כאן טענות בעל דין ופסק בית דין , וכי אינו גר עד שיאמרו לו בי"ד ישראל אתה , אלא ודאי כיוון שעלה מהטבילה הרי הוא כישראל לכל דבר , ומה ענין משפט לכאן . שאלה יסודית היא , ובה התחבטו ראשונים ואחרונים : מהו "משפט" האמור בגר ? האם בית הדין דן בשעה שהוא מקבל גרים ? האם הגיור הוא כמשפט , גם במובן זה , שאת יחסי בית הדין והבא להתגייר יש לראות בבחינת יחסי שופט ונשפט ? האם מדובר במעשה בית דין לכל דבר , שיחולו עליו ההלכות החלות במשפט ? או שמא אין לומר כך , בשל השוני בין גיור לבין דיני ממונות , וכל...
To the book