מבוא

בחלקו הראשון של חיבור זה נמצאנו למדים , כי על בית הדין — כמייצג את אחד הצדדים ל"ברית" — להחליט אם לקבל את הגר , ולוודא שגיורו נעשה כדין . הגיור נעשה בפני דיינים בשל חכמתם ובקיאותם במצוות , שאותן יש להודיע לגר , וקבלתן היא מהות גרותו . בית הדין נוטל חלק בכל שלבי הגיור מראשיתו , ופעולותיו נועדו להבטיח , כי התחייבותו של המתגייר לקבל מצוות ולהתגייר תהיה כנה , מסוימת ורצינית . על כן חייבת להיות התחייבות זו בפני בית דין . רבי יהודה ורבי יוחנן השוו את הגיור למשפט — ובכך דנו רבות הראשונים . חלק זה יוקדש בעיקרו לבחינת שלוש הסוגיות המרכזיות , שבהן התלבטו הראשונים . הסוגיה הראשונה נוגעת לכלל : "גר צריך שלושה — 'משפט' כתיב . "ביה הראשונים נדרשו לשאלה , איזה מיסודות הגיור צריך להיות בפני שלושה , וחשוב מכך ! מה יהיה בדיעבד דינו של גר שגיורו נעשה , כולו או חלקו , שלא בבית דין . לשיטות הראשונים השונות בעניין זה יש , מטבע הדברים , חשיבות רבה הלכה למעשה , ואף לכך נידרש — בפרק השני . הסוגיה השנייה שבה דנו הראשונים , נוגעת לעצם השוואתו של הגיור למשפט . הפנייה בגיור אל הדיינים הבקיאים במצוות , אינה שונה ע...  To the book