|
|
בפרק הקודם התבאר בהרחבה עניינה של הטפת דם ברית , מגר שהתגייר מהול , ומגר שנולד מהול . בין השאר נידונה השאלה , אם הטפת דם ברית נדרשת בשל החשש לערלה כבושה או כמעשה גיור המכניס לברית . מעיון בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים , כפי שנקבעו להלכה נמצאנו למדים , כי הטפת דם ברית באה במקום המילה , כמעשה גיור המכניס לברית . אולם , היו שביקשו ללמוד משיטת הרמב"ן , בעניין בני שבט לוי , כי מעצם הדין נוצר הגיור בטבילה בלבד . כאמור קבע הרמב"ן , כי בני שבט לוי , ששמרו במצרים על מצוות ברית מילה , לא היו צריכים הטפת דם בעת כניסתם לברית , מאחר שנימולו למצוותם . דינם שונה אפוא מערבי מהול או גבעוני מהול , שאין מילתם מילה , ואף על פי שנימולו — ערלים הם . על דברים אלה של הרמב"ן הסתמכו בדרכים שונות , כדי להסיק שהטפת הדם היא לשם הסרת הערלות , בחינת הסרת מעכב בגיור , או שהיא משום מצווה — ומכל מקום , שהגיור נעשה מעצם הדין רק בטבילה . ' מתפקידה של הטפת דם ברית הקישו על המילה בכלל , שהרי הרמב"ן עצמו הטעים : "שהטפת דם ברית . "כמילה כנגד דברים אלה נראה לומר , כי מעיון בכל דברי הרמב"ן בעניין מילת גיור בכלל והטפת דם ברית ב...
To the book |
|
|