ג. כוונה בטבילה ובמילה

עניינה של הכוונה בגיור נתבאר בחלקו הראשון של חיבור זה , כאשר נידונה הזיקה בין מעשה הגיור ובין קבלת המצוות . נמצאנו למדים , כי המעשה בגופו של הגר , הוא המביא לגמירת דעתו לקבל מצוות ולהתגייר . הגיור נוצר אפוא במילה ובטבילה . הטעמנו במיוחד את חלקה של הטבילה בגיבוש כוונתו של הגר — וכדברי החת"ם סופר : "שעיקרה קבלת עול . "מצוות אין חולק שהטבילה מצריכה כוונה , כדי שתעלה כדי טבילת גרות . מי שמתכוון בטבילתו לרחוץ גופו , לא תיחשב הטבילה כמעשה גיור . הכוונה הנדרשת היא לשם גרות . עם זאת , עולה מסוגיות הגמרא בתלמוד הבבלי והירושלמי , כי בדיעבד תועיל אף טבילת נידה לגיורת , וטבילת קרי לגר — "דדת יהודית . "היא היו אף שהטעימו , כי מי שטובל מתוך כוונה להיכנס לברית ולהתגייר , ממילא נחשב הדבר כקבלת מצוות . הווה אומר : אין צורך במקרה זה לקבלת מצוות בפני עצמה . בפרק זה נציין , כי דברים דומים אמורים לגבי מילת הגר . כך משמע מסוגיית הגמרא ביבמות , הדנה במחלוקת תנאים , איזהו מעשה הגיור המעכב . ראינו שחכמים חולקים על רבי אליעזר ורבי יהושע , וסוברים , שהן המילה והן הטבילה מעכבות בגיור . בגמרא מובאת ברייתא , המראה ...  To the book