מן הראוי להשלים ולבאר את ההלכה , שטבילת השחרור של העבד אינה כרוכה בקבלת מצוות . אף כאן נראה , כי הלכה זו אינה סותרת את הזיקה בדין גרות בין המעשה לקבלת המצוות . ראשית יש לבחון , אם טבילת השחרור של עבד היא טבילת גרות . לדברי הרמב"ם , נעשית טבילה זו "בפני שלשה ביום שבו תיגמר גירותו ויהיה . "כישראל מדברים אלה משתמע , כי לשיטתו טבילה זו היא טבילת גרות . אלא שנראה כי רבים חלקו על הרמב"ם בשאלה זו , וראשון להם הרמ"ך , בן תקופתו , שהביא הוכחה ממסכת קידושין , כי אין טבילת השחרור טבילת גרות . המשנה בקידושין קובעת , כי האומר לאשה : "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" — אינה מקודשת . הגמרא מקשה על בך , מתוך הנחה שהתגיירותו של האומר היא בידיו , ומשיבה , שאין הגיור תלוי בו בלבד . זאת — לאור ההלכה שגיור מצריך בית דין , ועל כן : "מי יימר דמזדקקו ליה הני . "תלתא הגמרא ממשיכה ומביאה את שאלתו של ר' אבא בר ממל : "אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר : הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרריך — הכי נמי דהוו קידושין י" הגמרא עונה מה שעונה , אולם אין זו אותה תשובה שניתנה לגבי 461 והשווה לשו"ת אגרות משה , יו"ד , רו"ג , סי' קג ...
To the book