|
|
" אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולץ , שלא לבייש את מי שאין לו - — ובנות ירושלים יוצאות וחולות ( ומחוללות ) בכרמים . ומה היו אומרות ? בחור , שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך . ( תענית די ח . ( ' " מי שאין לו אשה נפנה לשם יפהפיות שבהן מה היו אומרות ? תנו עיניכם ליופי , שאין האשה אלא ליופי ; מיוחסות שבהן מה היו אומרות ? תנו עיניכם למשפחה , לפי שאין האשה אלא לבנים ; מכוערות שבהן מה היו אומרות ? קחו מקחכם לשם שמים " ( ברייתא המובאת בתענית , ל '' א ע"א ) מסורת תנאים זו מספרת על מחולות בכרמים שנערכו לשם היכרויות ושידוכים של בני הנעורים בימים שבהם בית המקדש היה קיים . המחולות הללו נערכו בשני תאריכים קבועים - ט"ו באב ויום הכיפורים - שנקבעו כ"ימים טובים" ובהם שלטה שמחה עממית שמוקדיה היו בכרמים ולא בבית המקדש . בימינו נשמעת התמיהה : מה ליום הכיפורים ולשמחת "יום טוב , " ובמיוחד למחולות של צעירים וצעירות המחפשים בני זוגם ? אולם חכמי התלמוד לא הביעו תמיהה זו על יום הכיפורים כלל וכלל , כי אם דווקא על ט"ו באב :
To the book |
|
|