ראינו , כי בתקופת בית שני , כאשר כלתה עבודת אלילים מישראל , עברה ההדגשה שב"ארבעת המינים" מן הסמלים ההיסטוריים אל הסמלים שעניינם בתכונה הנפשית לקראת השנה החקלאית הבאה . במשך הדורות שלאחר החורבן נקרעו חלקים גדולים מן העם מעל אדמות הארץ , ולימוד התורה , הכולל את כל "ההלכות התלויות בארץ , " נעשה גורם עיקרי בחיי הפזורה . לימוד זה היה כרוך גם באמונה השלמה , שיש בכוחו לטהר את העם מן החטאים שהביאו לחורבן , ולהביא לידי גאולה ושיבת ציון . אין תמה אפוא , שבדורות אלה התפתחה והלכה הדגשת הסמלים המדרשיים שבארבעת המינים , אשר עניינם לימוד התורה , איחודו מחדש של עם ישראל והכיסופים לגאולה . אלה הסמלים , שהרמב"ם רואה בהם "דמות מליצת השיר" ( ראה לעיל בעמי . ( 75 אין ספק , אמנם , כי במדרשים אלה משתקפת הנפש הלאומית בפיוטי געגועים וזיכרונות מימי קדם ובהבעת התקווה לגאולה . כמה מן המדרשים האלה מובאים כאן בשולים . בסיכום פרק זה ניתן לומר : מערכת החגים של שלוש הרגלים נבנתה כחלק מן השיטה העקבית להחדרת האמונה הצרופה באל האחד , תוך מניעת היפתות לעבודת אלילים ול"פסיחה על שתי הסעיפים . " לפיכך הוצמדו המועדים ההיסטורי...
To the book