" תנו רבנן : ערבי נחל - הגדלין על הנחל . דבר ארור ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל תנו רבנן : ערבי נחל - הגדלות על הנחל . פרט לצפצפה הגדלה בין ההרים . תנו רבנן : איזהו ערבה ואיזהו צפצפה - ? ערבה : קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק , צפצפה : קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל" וסוכה ל"ג ע"ב ; re ע"א ) הציטטות דלעיל הן אך דוגמאות אחדות , מהן אנו למדים כי חז"ל הקפידו לפרט ולהגדיר מינים מדויקים לקיום המצווה , אף על פי שהדבר אינו מתבקש מאליו בפשטו של מקרא . במה נוכל להסביר זאת ? בפרק הקודם ניסינו לראות הקבלה בין "מקרא ביכורים" ומצוות " ארבעת המינים" שבתורה , בהתאם לשיטה של הצמדת הזיכרונות ההיסטוריים של העם אל החגים החקלאיים : ביטוי לאחדות הבורא ומניעה של "פסיחה על שתי הסעיפים . " אולם המלחמה בעבודה זרה ובפסיחה על הסעיפים נמשכה , למעשה , רק בתקופת בית ראשון . מימי עזרא ואנשי כנסת הגדולה בטלה עבודת אלילים מישראל , ובקרב העם כבר לא היה כל פקפוק בכך שהחגים החקלאיים הס חגי הודייה לאל האחד , שהוציא את העם ממצרים והנחילו את הארץ . לפיכך מסתבר , שמתקופת בית שני ואילך לא היתה כבר אותה חשיבות להדג...
To the book