"ויעש באושים" - שפסחו על שתי הסעיפים

" משל הכרס" בישעיהו יפרק (? - הוא מן הידועים ביותר בין המשלים שבתנ"ך . ראוי לשים לב לכך , שהקביעה -כי כרם הי צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו" נאמרה על רקע ההזדהות וההתאחות של העם עם אותם כרמים שהוא עמל ביצירתם ובהקמתם במשך דורות . בירוא היערות , בניית מדרגות ההרים החקלאיות , העיזוקים והסיקולים , חציבת הבורות והיקבים , בניית מגדלי השמירה - כל אלה נחרתו בזיכרון ההיסטורי של העם והפכו לחלק מהווייתו . אולם שיאו של המשל טעון עיון נוסף : " ויקו לעשות ענבים , ויעש באושים" ( פסוק די . ( מה הם הבאושים הללו - ? מן המשנה ( מעשרות פרק א / משנה בי ) ומן התלמוד הירושלמי המבאר אותה ברור לנו כי הבאשה" בגפן , והכינוי באושים קשורים בגיל מסויים של הענבים : כאשר יצאו ממצב הבוסר אך להבשלה טרם הניעו . מגיל זה ואילך - -משהבאישו - חייבים הענבים במעשרות . אך יש אשר יפגע נגע בגפנים , ואשכולות הענבים לא ימשיכו להבשיל , אלא יישארו במצב באושים . " בנגע זה ( הקרוי בימינו זוטרת מלשון זוטר - "קטן , שהענבים נשארים קטנים ובלתי בשלים ) מוסברים דברי המשל לכל עומקם : אכן , לא הועילו לישראל דברים שנאמרו בתו...  To the book