בפרקים הקודמים עקבנו אחרי האופן שבו גיבש חקר המשמעים מעמד עצמאי כתורה מחקרית בעלת תכנית מחקר ובעלת שיטות , ואף הוליד מחלוקות . ראינו כיצד צמחה הסמנטיקה כמדע חדש על המצע של פילוסופיית הלשון בשנות השבעים של המאה העשרים תוך השתחררות מן התלות ההדוקה בלוגיקה הפורמלית ( פרק שלישי ) ובתחביר ( פרק שני סעיפים . ( 3 , 2 מעתה מתייצבת לפני חקר המשמעים בעיית תיחום חדשה שצמחה עם התוכנות הגדלות והולכות של חקר המשמעים ומהתפתחותו העצמאית של חקר השיח . עתה נדרש תיחום מן הצד האחר : בין הסמנטיקה לפרגמטיקה , זו המגדירה את עצמה בזיקה לסמנטיקה כחקר המשמעות בהקשר ובשיח . השאלה עולה רק עכשיו בחריפות רבה כיוון שלפני כן גיששה גם הפרגמטיקה את דרכה ולא היה לה מוקד אחד . פרק זה יצביע על אחדות משאלות התיחום שהתחדדו בעשור האחרון . הן שופכות אור הן על הפרגמטיקה כמדע חדש והן על הסמנטיקה כמדע מבוסס שכן וקרוב . עדיין אין הסכמה בדבר אופני חלוקת העבודה בין שני ענפי בלשנות אלה . יש המותחים את הקו לא בין הסמנטיקה לפרגמטיקה אלא בין הפרגמטיקה . "דקדוק"ל תיאור כזה מקנה לסמנטיקה הכרה מיוחלת כענף מענפי הדקדוק , מעמד שלא הושג בקלו...
To the book