|
|
המחקר הבלשני של שפות סימנים , שהחל כאמור בשנות השישים , התמקד בתחילה בשפת סימנים אחת , שפת הסימנים האמריקנית . כאשר החלו מחקרים אלו להתפרסם , חילחלה אט אט ההכרה בחשיבותם לתחום הבלשנות הכללית והתברר שאכן יש למחקר זה תרומה ייחודית להבנתנו את השפה האנושית . ראשית , מחקרים אלו הראו כי שפת הסימנים האמריקנית היא שפה לכל דבר , ולפיכך הסברה כי שפה ודיבור חד הם הוכחה כמוטעית . שנית , מהמחקרים עלה כי יש הרבה מהמשותף בין שפות סימנים לשפות מדוברות , הן מבחינה מבנית , הן מבחינת התפקידים התקשורתיים והן מבחינת תהליכי הרכישה . קווי דמיון אלו חיזקו את ההנחה בדבר קיומן של תכונות אוניברסליות המאפיינות שפות באשר הן , בלא תלות בערוץ שהן מועברות בו . כעבור זמן החלו להיעשות מחקרים גם על שפות סימנים אחרות , כגון שפות הסימנים בדנמרק , שוודיה , הולנד , איטליה , אוסטרליה , בריטניה , גרמניה , הודו ופקיסטאן , יפאן וכמובן — ישראל . מחקרים אלו תמכו בממצאים מהמחקרים הראשוניים בדבר הימצאותן של תכונות אוניברסליות של שפה . אך הם גם העלו ממצא בלתי צפוי : שפות הסימנים השונות שנחקרו היו דומות במידה מפתיעה לשפת 7 הסימנים הא...
To the book |
|
|