אספר לכם על יום רגיל בחיי . אני מתעורר בבוקר , פוקח עיניים , קם מהמיטה , מסתכל בראי — אתם יודעים איך נראים בבוקר , מקומטים ו'משלומפרים' — אני מביט בעצמי ותוהה 'האם זה באמת אני ? לא יכול להיות ' ! שוטף פנים , מתלבש , הולך למטבח , מכין קפה , צופה בחדשות בטלוויזיה , מעביר ערוצים ומחפש משהו מעניין . אחר כך אני פונה לעיתון , מרפרף , ופתאום אני רואה שכבר מאוחר ואני צריך ללכת לעבודה . אני נפרד מאשתי , יוצא לי מהבית , יורד במדרגות , והנה אדם בא לקראתי . באותו הרגע כל האורות מתחילים להבהב , עולה מסך בלתי נראה , ואני עובר לפלנטה אחרת . האדם הזה הוא שומע ! עכשיו אני צריך לאמץ חזק את העיניים ולקרוא שפתיים . בפלנטה הזאת אני חירש . ( דורון לוי ) קטע זה פתח את יום העיון שערכנו באוניברסיטת חיפה ב , 1996 שנקרא 'לראות את . 'הקולות הוא סופר בידי דורון לוי , אדם חירש שבגיל שלושים החליט לפתוח בקריירה חדשה , ולהחליף את מקצוע החשבונאות , מקצוע משמים לדעתו , בלימודי בלשנות וחינוך לילדים לקויי שמיעה באוניברסיטת תל אביב . כיום הוא מורה לשפת סימנים ומפתח תוכניות לימוד לשפה , ומשתתף עמנו במחקר של שפת הסימנים היש...
To the book