פרק רביעי דקדוק במרחב — מערכת הכינויים

בפרק השני התמקדנו בנקודות הדמיון שבין סימנים למילים : לשניהם מבנה דואלי . גם מילים וגם סימנים הם יחידות בעלות משמעות , המורכבות מיחידות קטנות יותר שהן חסרות משמעות . מבחינת המערכת הלשונית יש אפוא דמיון רב בין סימנים למילים . אך מבחינת התכונות הפיזיות שלהם , סימנים ומילים שונים זה מזה תכלית שינוי . מילים בשפות מדוברות הן סיגנלים אקוסטיים , המופקים באמצעות אברי הדיבור ונקלטים באוזניים . סיגנלים אלו קוויים מטבעם . סימנים בשפות סימנים מופקים באמצעות תנועת הידיים והגוף במרחב , ונקלטים באמצעות העיניים . המרחב שמופקים בו הסימנים איננו קווי אלא תלת ממדי . העיניים מסוגלות לקלוט אינפורמציה תלת ממדית ולפענחה . המדיום הפיזי שפועלות בו שפות הסימנים שונה מאוד מהמדיום שמועברות בו שפות מדוברות . להבדל מהותי זה , מסתבר , יש השפעה על המבנה הלשוני של השפה . המסר המסומן , בניגוד למסר המדובר , איננו קווי בלבד . יש לו ממדים נוספים , שכן הוא מתבצע במרחב תלת ממדי . שפת הסימנים אכן מנצלת את המרחב לצרכים שונים ומגוונים : באמצעות המרחב ניתן למשל לייצג יחסים מרחביים בין עצמים . כדי להביע מסר כגון 'הספר מונח על הש...  To the book