פרק עשירי: בין אתיקה לאסתטיקה

המגמה האפתטיצימטית בהשפעת האידאולוגיה ה'כנענית' ביקש תמוז להשתחרר מסבל הירושה הגלותית , שהרחיקה את היהודי מארציות , מהבאות החושים הפשוטות ומהיפתחות אל החוויות האסתטיות של האמנות הפלסטית . במאמרו " טשרניחובסקי באספקלריה צברית" התייחס בנימין תמוז לעימות שהתקיים בעולמו של המשורר בין היהדות ליוונות . תמוז הילל את המשורר על קריאת התיגר שיש בשירתו על היהדות הגלותית ועל העדפתם של ערכי החיים , הגבורה והיופי , שאותם הוא מעמיד כ'אידאל שכנגד מול . 'היהדות תמוז שיבח את המשורר על העדפתו את ערכי התרבות היוונית הקלאסית , ערכים שעם ישראל דגל בהם בעברו הקדום , ועתה סבר , כי מן הראוי להחיות אותם מחדש . בהתאם לתפיסה זו , בצד גישתו האופיינית של תמוז ליהדות , גישה שמודגש בה הכיוון האתי בעל המגמה הדידקטית , קיים ביצירתו הספרותית של בנימין תמוז מוקד מהותי נוסף , שמגמתו אסתטיציסטית , ושבו באה לידי ביטוי האמנות לתחומיה השונים . כתוצאה מהשקפתו בדבר חשיבותה של האמנות בחיי האדם , היוותה האמנות גורם מרכזי בחייו של תמוז , שהיה אמן ( פסל וצייר ) ומבקר אמנות , והיא משתקפת גם ביצירותיו הספרותיות כגורם קבוע בדרכים שונו...  To the book