פרק שישי: היחס השלילי המתמיד כנגד הדתיים בעיצובו הסטירי

עמרת 1 ה'כנענית' כלפי היהדות בנימין תמוז השמיע ביקורת קשה כנגד הקנאות הדתית , וזאת באמצעות סטירה זועמת . שורשי יחסו הביקורתי של בנימין תמוז כלפי הדת והדתיים נעוצים בהשקפת האידאולוגיה ה'כנענית' שבה דגל בראשית דרכו . אולם גם לאחר התרחקותו מן האידאולוגיה ה'כנענית' הוסיף תמוז לדבוק בעמדותיו בנושא זה . בכתיבתו הרבה להביע את התנגדותו לכפייה דתית , וביטא את חששותיו מפני השתלטותם של קנאי דת על המדינה . ל'כנענים' לא הייתה התנגדות עקרונית לאמונה דתית ולתאולוגיה , וביקורתם לא כוונה כלפי היהדות כ'דת אישית' ( אף על פי שיחסם אליה היה יחס שלילי כמסורת ההשכלה והרציונאליזם . ( התנגדותם נבעה מסברתם , כי היהדות כדת ובאמונה היא אנטי טריטוריאלית מעצם טיבה . ביהדות התפתחה לאחר גלות בבל תפיסה שלפיה הגלות פורשה כעונש על אי קיום מצוות , והישיבה בארץ הפכה להיות תלויה בקיום מערכת של נורמות דתיות . כמו כן התפתחה תפיסה אוניברסלית , שעל פיה מלכות האל פרושה על פני כל העולם כולו , ואינה קשורה בטריטוריה מוגדרת . תפיסות אלה נגדו את גישתה של התנועה , 'כנענית'ה שהעמידה את הטריטוריה של האומה החדשה , את 'ארץ , 'הקדם כגורם ...  To the book