את היחסים ההיררכיים בין חכמים — וביניהם 1 כפיפותו של אמורא א לאמורא ב — אפשר לזהות בתלמוד על פי סימני היכר מיותרים . סימנים אלו טרם קובצו או נבדקו במחקר באופן שיטתי , אך רובם הגדול ידוע היה לפרשני התלמוד , לפוסקים ולבעלי הכללים , והם עשו בהם שימוש על כל צעד ושעל , כשנזקקו לכך . ראה , למשל : סדר הדורות , לר"י היילפרין , מהד' משכיל לאיתן , מבוא , עמ' , 16-8 בדונו ביחסי תלמיד ורבו ( וצריך להיזהר שם מגירסאות משובשות ) , יד מלאכי , לאורך דיונו , בעניין אחר , בסימנים תרסג תרסד . ראה גם : קלמין , במאמרו שצוין בפרק חמישי , הע' ; 139 אברמסון , פרקים , עמ' 61 ואילך . יודגש שאנו עוסקים כאן בסימני ההיכר של הכפיפות אך לא בגורמים להיות חכם אחד כפוף לעמיתו . הגורם המכריע , לדעתנו , הוא גילו של החכם , היינו שלא מצאנו שאמורא ינהג ככפוף למי שצעיר ממנו בגילו . ראה פרק חמישי , הע' . 139 חיבורנו זה , המבקש לקבוע את הכרונולוגיה של האמוראים האחרונים , טבעי שיהא מבוסס על כללים ביחס ההיררכי שכין החכמים . אכן , כמטרה לקדם את המחקר בשאלה זו , התבססנו גם על כללים נוספים , שעלו מתוך סקירות שערכנו במונחים ובתופעות ...
To the book