אני נרגשת ושמחה לקבל את הפרס על שם ישראל אפרת למסה ספרותית על ספרי כתיבת הארץ . ארצות וערים על מפת הספרות העברית . כל פרס יש בו הכרה ועידוד להמשך הדרך , וכל מי שעובד בפינתו , ליד שולחן הכתיבה שלו , זקוק מאוד לתמיכה זו . אני שמחה במיוחד לקבל פרס זה יחד עם ידידתי ועמיתתי פרופסור זיוה שמיר . הקשרים הבין אישיים בינינו , ולא פחות אלה המקצועיים , הם רבי שנים . זוהי דוגמה לכך , שמה שנאמר ביחס לגברים אינו נכון ביחס לנשים . לא קנאת סופרים תרבה חכמה , אלא : ידידות חוקרות תרבה חכמה . לא בכל יום מקבלות נשים פרס ספרותי , ולא בכל יום מקבלות שתי חוקרות ספרות פרס ספרותי . עובדה זו הייתה צריכה לשמח לבן של נשים בכלל , ולבן של נשים שתורמות בתחומי הרוח והתרבות בפרט . קיוויתי , ואני עדיין מקווה , שגם ארגוני הנשים וכל העושות לקידום מעמדן של נשים , ישמחו בשמחתנו ויציינו זאת . פרס ישראל אפרת יקר לי במיוחד . ישראל אפרת היה ידיד המשפחה . ידידות רבה שררה בין הוריי , אמי צביה ואבי ישראל כהן , לבין מלכה וישראל אפרת , עם עלייתם לארץ בשנת . 1955 ידידות זו הלכה והתחזקה ברבות הימים , ונעשתה גם קרובה יותר ויותר . היו פ...
To the book