חיים גורי: "ואני רק אורח הממתין בעברית בתחנה"

א . עדות אישית אני שמחה על ההזדמנות לכתוב על חיים גורי , ולברך אותו על הופעת ספר שיריו הנפלא מאוחרים , שהופיע בימים אלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד . אני מכירה את חיים גורי מאז עמדתי על דעתי , ועוד קודם שפגשתי אותו , ידעתי בעל פה , ככל בני דורי , את " הנה מוטלות גופותינו" ו"תפילה" שהיו בין השירים שביטאו את חוויות מלחמת השחרור של בני הדור שלקחו בה חלק , ושל הצעירים יותר , כמוני , שהתבגרו אל תוך המלחמה ההיא . הורי ז"ל , אמי צביה כהן ובמיוחד אבי ישראל כהן , הכירו היטב את הוריו של חיים גורי , גילה וישראל גורי , שעלו לארץ מאורסה בשנת 1919 באנייה המפורסמת "רוסלאן" שפתחה את העלייה השלישית , ושהייתה ה"מיפלאור של 2 . "הציונות מי שרוצה לדעת מהו "שורש נשמתו" של חיים גורי , ילך אצל הוריו . דמויותיהן משוקעות ביצירתו הרבה מאוד , במיוחד בהחקירה . סיפור רעואל , ( 1980 ) יחד עם דמויותיהם של בני המשפחה האחרים , ועדיין לא נערך המחקר המקיף על התמודדותו עמהן . אני מבקשת להביא שלושה משפטים מתוך הדברים לזכרו של ישראל גור ( גורפינקל ) שכתב אבי , ישראל כהן . משפט הפתיחה : "אחד מבני העליה המועטים היה . אחד מאלה שמצליח...  To the book