א. הצגת הבעיה: מה בין טענת גנבה לטענת אבדה ?

פגישתם של דיני שומרים בדיני גנבה אינה עולה רק בזכיית השומר בכפל בנסיבות מיוחדות ( ראה ראש סוגיא א , ( אלא אף סוג מיוחד של גנבה , הידוע בשם "טוען טענת , "גנב נולד הימנה . וכך היא ההלכה המקובלת : שומר הטוען שהפקדון שהופקד בידו נגנב הימנו ונשבע על טענתו ובכך נפטר מן הבעלים , הרי זה חייב בכפל כל שהוברר שהפקדון נמצא לאמיתו 1 של דבר בידו . ברם , חיוב גנבה זה , הבא על טענתו שבשבועה , מוגבל בסייג חשוב : אין השומר חייב בכפל אלא כשטען טענת גנבה , היינו שהפקדון נגנב . אבל הטוען שהפקדון לא נגנב אלא אבד , או שטען שאר טענות הפוטרות אותו מן הבעלים - הרי זה פטור מן הכפל , 2 אע"פ שהוברר כי הפקדון בביתו . נמצא , שני גורמים הם שבצירופם מתחייב השומר בכפל : טענת גנבה ושבועה . והנה , הצורך בשבועה לחיוב הכפל , שלא כשאר גנבים המתחייבים על עצם הגנבה בלא שבועה , נקל להבינו : הגנבה אינה מתבטאת כאן במעשה נטילה בסתר כשאר גנבות , אלא בהשארת ממון חברו בידו באמצעות טענות כזב . והרי השומר אינו נפטר מן הבעלים בעצם הצגת טענתו , אלא כל שלא נשבע עליה חייב הוא לשלם את הפקדון לבעלים , תהא טענתו 4 אשר תהא { לא נשלמה אפוא גנב...  To the book