ג. שליחות יד: שיטת המשנה בבא מציעא סוף פרק ג

שנינו במשנה שם החושב לשלוח יד בפיקדון 104 103 102 בית שמי מחייבין , ובית הלל אומרים נ אינו חייב אלא עד שעה ששילח יד . 100 ולביאורנו ( לעיל הע' ( 94 בכוונת "לצורכה" שבמכילתא , נמצא שמדרשתה עולה כי טלטול שכזה אינו בגדר שליחות יד כלל ואינו מחייב . ואף מכאן אתה דן שאין במשנה כל הקבלה למכילתא . ועיין להלן . 101 ועיין לעיל ( פרק א , עמ' , ( 61 על הצעתו של דה-פריס לפתרון מקומה של משנתנו . ולהלן יתבארו הדברים . אף דאובה , , 'פשיעה' עמ' , 130 רואה קשר הדוק בין משנתנו למכילתא , ולא דן בבעיית מיקומה שלמשנה . 102 כ"ה ברוב עדי הנוסח שלמשנה ושלבבלי ; בהוצ' לו , כ"י פרמה ג וכ"י פלורנץ שלבבלי , וכ"ה בדפוסי הבבלי : ב"ש אומרים חייב . במשנה שבקטע גניזה ( קמברידג' ( T-S EUOI שולב : ב"ש אומ' חייבין , וכעין זה בכ"י רומי ב שלבבלי : ב"ש אומר' מחייבין . וכ"ה במכילתא , 106 105 כיצד ? היטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונישברה - אינו משלם אלא רביעית ; היגביהה ונטל ממנה רביעית ונישברה - משלם את הכל . טרם נדון במשמעותה של מחלוקת ב"ש וב"ה , ננסה לעמוד על העולה מסיפא דמתניתין . הלא יוצא מכאן במפורש , שמשנה זו חולקת על ת...  To the book