|
|
לביאורנו דלעיל במשמעותם המקורית שלדברי האמוראים בסוגייתנו , יש להביא ראיה גדולה מסוגיית סנהדרין סב ע"ב , שבה הובאו דברי ר' יוחנן שבמקומנו . שם נידונה שיטת ר' יוחנן , הדוחה מן ההלכה ברייתא השנויה שם ; והוסבר שם שאע"פ שניתן לתרצה "רישא בעבודת כוכבים וסיפא בשאר , "מצוות מכל מקום - ר' יוחנן לטעמיה , דלא מוקים מתניתא רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא , דאמר ר' יוחנן : מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא . עולה מכאן להדיא , שטעמו של ר' יוחנן בכך שנתקשה במשנתנו הוא סירובו לפרשה באופן שרישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא . ופירשו שם רש"י ושאר מפרשים , שלשיטת האמוראים בסוגיין , שבסיפא הניחה שלא במקומה , נמצא רישא בחד טעמא - הניחה במקומה ( שהרי כל מקום מקומה הוא , שלא ייחדו לה בעלים מקום , ( ואילו סיפא בטעמא אחרינא - שהניחה שלא במקומה . והנה , ראשית , כבר עמדו על כך ראשונים , שנימוק זה לשיטת ר' יוחנן סותר לנימוק שהובא בסוגיין , כי ר' יוחנן למד ממשמעות תיבת "הניחה" שאף במקומה משמע " . לפיכך פירשו , שעיקר טעמו של ר' יוחנן הוא כאמור בסוגיית סנהדרין , והאמור כאן "הניחה במקומה משמע" אי...
To the book |
|
|