אם שיטת ר' יוחנן תמוהה מצד החסר שבה , שאין אנו יודעים מה סתירה מצא במשנתנו , הנה שיטות חבריו האמוראים תמוהות מצד היתר שבהן . שהרי כבר נתבאר לעיל ( סעיף ( 2 שכל קושיית הגמרא על המשנה מבוססת על ההנחה , שברישא כלתה שמירתו של השומר והוא חייב או פטור עפ"י דיני גזלה , וללא הנחה זו אץ כל סתירה במשנתנו . נמצא שמשבאים עתה שלושת האמוראים ומבארים שברישא אכן חייב השומר כגזל ן - הרי ביאור זה לא מיישב את קושיית הגמרא , אלא אדרבה הוא הבסיס והיסוד לה . לשם מה אפוא טרחו האמוראים בביאור זה , הידוע לנו כבר מן הקושיה ? הואיל וכבר הונח ביסוד הקושיה שמדובר בגולן לאופניו , נמצא שכל שנותר לאמוראים לאמרו כדי ליישבה אינו אלא ש"הניחה" רסיפא מתפרש שלא במקומה , ולכך ההשבה בסיפא אינה השבה , מה שאין כן 23 והשווה הגהות רי"צ דינר לב"ק שם : "ואוקימתא זו - דרב זביד - פליאה גדולה היא , דהרי הוא כנגד משמעות הלשון" וכר . וראה גם : ד' הלבני , מקורות ומסורות לב"ק שם , עמ' תסהתסו . ויש להטעים , כי הדוחק בתירוצו של רב זביד אינו רק בהעמדתו את הברייתא דווקא בשומר , אלא אפילו בפירושה כעוסקת ג 0 בשומר : בגנב רגיל , הגונב מרשות בעל...
To the book