סימון הופקינס עדות קדומה לארמית החדשה במקור ערבי־יהודי

של הארמית מתועדת זה כשלושת אלפים שנה , והשפה נשארה , בצורה זו או חי בעל פה במשך כל התקופה הזאת , כלומר מאז ראשית האלף הראשון ימינו . אף על פי כן יש ברצף תיעוד הארמית הפסקות רבות ומשמעותיות . המשמעותיות ביותר נוגעת לתקופה הארוכה מאז הכיבוש הערבי , עם כל הלשוניות , ועד התקופה המודרנית . זאת היא התקופה , בת אלף שנה ויותר , 1 הארמית המאוחרת ( הבינונית ) מהארמית המודרנית , הארמית החדשה , המדוברת כיום . כאשר התפשטה השפה הערבית צפונה אל תוך ארץ ישראל , הפורה במאה השביעית , הארמית המאוחרת ( הבינונית ) הייתה בשיא פריחתה האזור , הן בעל פה והן בכתב , בקרב יהודים , נוצרים , מנדעים , שומרונים הערבי שינה מצב לשוני זה במהירות רבה ובצורה מכרעת : ברוב האזורים הארמי , נקטעה הפעילות הספרותית לחלוטין או צומצמה לממדים קטנים הארמיות הקדומות נשמרו כשפות פולחן ומסורת בלבד , שבמרוצת הזמן המאמינים פחות ופחות . מבחינה לשונית ודתית נעשה האזור כולו ערבי ובתקופה המודרנית שרדה הארמית רק בקרב מיעוטים בודדים של נוצרים , ומנדעים ; במערב במעלולא שבסוריה ובשני כפרים הסמוכים לה ( ארמית חדשה — WNA נוצרים בעיקר , ( במזרח וב...  To the book