|
|
תוך זמן קצר כל שר חוץ מוצא את עצמו מפלס לו דרך > sr ^ ב בחולות טובעניים . מהר מאוד מתפתחת בו ההרגשה שאם אך יעמוד על שתי רגליו , יהיה זה סימן לניהול מוצלח של מדיניות החוץ . ובינתיים כבר נשכח מלבו לגמרי לאן היה אמור ללכת ולשם מה . אותם חולות טובעניים מסמלים את החוזים , האמנות והבריתות הרבים מספור שעליהם חתמנו בלב שמח בארבעים השנים האחרונות , מתוך אשליה שאנו צועדים לקראת "קהילה עולמית" שסופה לקום . בעולם כזה לא יהיה עוד קיום למדיניות חוץ - הגנה על אינטרסים לאומיים - שהרי תוחלף במלואה בדיפלומטיה שמטרתה ליישב את האינטרסים של הכל . בדרך כלל משרד החוץ שלנו נוהג כאילו אותו עולם רובץ לפתחנו , ושוב אין הדיפלומטיה אמתה של מדיניות החוץ , אלא גבירתה . וכך רואות עינינו עכשיו איך שר החוץ שלנו מתווך בסכסוך בין בריטניה לארגנטינה , בעודו מספר לנו שהוא מהלך בשביל ביניים בין שני "בעלי ברית" אלו . לא ייתכן שאני האמריקני היחיד שנדהם מן הגילוי שארגנטינה - הנמנית רשמית עם גוש המדינות ה"בלתי מזדהות" ( כלומר האנטי אמריקניות ) - היא בעלת בריתנו באותו מובן כמו בריטניה . מתי קרה הדבר ? ובכן , לדברי משרד החוץ , כל ...
To the book |
|
|