פרק ו האוטופיזם העתיק והמודרני

בי ני בחזקת האדם הם אדם בעלי ממש חיים . אכן חולמים , אין אנו , ואדם יודעים שאינו על שום מסוגל קהילה לחלום של אינו בני אדם שבה אין הבריות חולמים . רוצה לומר , אין אנו יודעים על שום קהילה של בני אדם שלנמנים עימה אין חזון של שלמות - חזון שבו מתעלה האדם מעל לתסכולים הטבועים בעצם מצבנו כבני אדם , ואלו בטלים ומבוטלים . הקיום של חלומות כאלה אינו בגדר בעיה כשהוא לעצמו . אדרבה : החלומות האלה מעידים על היצירתיות של האדם , הנובעת מן העובדה שהוא יצור המחונן באופן ייחודי בכוחות דמיון שהם היבט חיוני של התודעה העצמית שלו . רק מטורף ירצה לבטל את חלומותיהם של בני האדם , כלומר להחזיר את האדם למצב של בעל חיים בלבד , ואנו בני מזל שבתולדותינו לא התנסינו הרבה - עד לא מכבר , לפחות - בטירוף כזה . נכון שבזמן האחרון יש מחברים - בייחוד נורמן א' בראון - המנופפים בהבטחה של נסיגה כזאת כאילו הייתה מין גאולה סופית . אר אפילו המעריצים שבקוראיהם מבינים שזו חירות ספרותית בעיקרה ולא הצעה פוליטית רצינית . מצד אחר , ודבר זה שכיח הרבה יותר , יש גם מטורפים שנבצר מהם להבדיל בין החלומות למציאות - ובטירוף מסוג זה התנסינו הרבה י...  To the book