^ שאנו מתקרבים לשנת המאתיים למהפכה האמריקנית אנו שרויים zrrr במצב פרדוקסלי ומביך . דומה כי יש בוודאי מקום לחגוג בצורה כלשהי , אבל אין זה דחף הבוער בעצמותינו ממש . גם אם רבים , בלי ספק , יתלו את הלך הרוח הזה במיני מאורעות מצערים מן העבר הקרוב או במודעות עמוקה של הציבור לבעיות ההווה , תהיה זו לדעתי קביעה שטחית . האמת היא שזה כמה וכמה עשרות שנים חלה ירידה ניכרת בהתעניינות העממית במהפכה , הן כמאורע היסטורי והן כסמל פוליטי . לעצם המושג והמילה "מהפכה" יש היום שם טוב ; לא כך הדבר בנוגע למהפכה האמריקנית . אנחנו מוכנים להיאחז מפעם לפעם במשפט יחיד מתוך מגילת העצמאות , או במליצה נאה משל אחד האבות המייסדים - ג'פרםון , בדרך כלל - ולהשתמש בהם כדי להצביע על חסרונותיה של החברה האמריקנית כהווייתה היום . רוצה לומר , דומה שאנו מזדרזים להכריז שהמהפכה הצליחה רק כשהדבר מאפשר לנו להצהיר בהינף יד שלאחר מכן אנחנו הכזבנו אותה . אבל התרגיל הקל הזה בהרשעה עצמית , גם אם הוא מועיל בכמה מובנים , הוא בסך הכל מעשה בוסר . אין הוא אומר לנו , למשל , אם יש קשר בעל חשיבות בין אותה מהפכה מוצלחת לחטאים שחטאנו לאחר מכן . הוא ...
To the book