קשרי התחבורה בין ישראל לשכנותיה לעת שלום

אלישע אפרת פעמי השלום הנשמעים לאחרונה בארץ והסיכויים להידוק הקשרים עם מצרים , וברבות הימים אולי אף עם מדינות ערב אחרות , מעלים כין היתר את אחת הבעיות החשובות , מהות הקשרים הפיסיים והתחבורתיים בין ישראל לבין שכנותיה . ניתן לומר , שקשרים אלה לא יתהוו באופן מקרי , כי אם כתוצאה של תכנון והכנה מוקדמים של תוואים , תשתית ומשאבים אשר יאפשרו את התבצעותם בבוא היום . קשרי התחבורה בין ישראל לבין שכנותיה מתבטאים כיום במערכת של תכניות מיתאר אשר הוכנו בידי מוסדות הממשלה כמשך שנים , ללא ידיעה ברורה על מועד הגשמתן . קשרים אלה עוסקים כעיקר במערכת כבישים , מסילות ברזל ושדות תעופה . גם כאשר גבולות המדינה היו חסומים , ללא סיכוי של פתיחתם לכיוון כלשהן , מערכות התחבורה לא תוכננו במעגל סגור . נהפוך הוא , הן היו תמיד פתוחות לעבר סביבותיה של ישראל על מנת לאפשר ככל עת חיבורים לעורקי תחבורה חשובים של הארצות השכנות . נושא השלום והצורך בקשרי תחבורה כעתיד היו בבחינת מגמות טבעיות בכל תכנית פיסית — תחבורתית שעובדה מאז קום המדינה ועד היום . העיקרון התכנוני של אבטחת קשרי תחבורה פיסיים בין ישראל לבין שכנותיה הוכיח עצמו כ...  To the book