יוסף טובי הגיית השווא הנע במסורת תימן הקדומה

א . מבוא כמי שחונך מימי ילדותו על ברכי מסורתם של יהודי תימן , ובמיוחד מסורת הקריאה שלהם במקרא , הן בתלמוד תורה "תורה אור" בירושלים , הן בבתי הכנסת התימניים בעיר זו , עמדתי לימים על התופעה המשונה לכאורה בהגייה של יהודי תימן . כוונתי לכך , שברבים מן הביצועים הזמרתיים והסקסיים של קטעי ליטורגיה מן המקרא ומן התפילה וכן משירי הדיואן , אין יהודי תימן מקפידים כלל וכלל על ההגייה החטופה של השווא 1 הנע ושל החטפים השונים ( חטף פתח , חטף סגול וחטף קמץ ) והריהם משווים אותו מבחינה כמותית לתנועות האחרות . זאת כמובן בניגוד גמור למקובל — ואלמלא דמסתפינא הייתי אומר בניגוד למיתוס הרווח — בחוגי החוקרים ובקרב יהודי תימן עצמם , כי הם מבחינים היטב בין השווא והחטפים לבין כל התנועות האחרות מבחינת כמותית . דוגמה נאה לענייננו הוא המעשה דלהלן : בכנס קומפוזיטורים , מוסיקולוגים , מבצעים , מבקרים ומורי מוסיקה , שהתקיים בזכרון יעקב בחודש ניסן תשכ"ב מטעם המכון למוסיקה ישראלית בתל אביב , הציג המוסיקולוג ד"ר אביגדור הרצוג את ממצאיו המעניינים באשר לביצוע הזמרתי המקהלתי בשיתוף הציבור כולו של "מזמור שיר ליום השבת" ( תהלים צ...  To the book