עץ ניטע בטורונטו, צומח בניו יורק ופירותיו מבשילים בירושלים ב'להכין לשבת' לנסה רפופורט

א התזה הידועה של דב סדן המנוח בדבר "ספרויות , "היהודים כפי שנוסחה במסתו 2 הידועה "על ספרותנו - מסת מבוא" באבני בדק והמשכה ב"על ספרותנו - 3 מסת חיתום" שבאורחות ושבילים , קנתה לה אחיזה של ממש בחקר הספרות העברית החדשה . חוקרים , מבקרים , וכל מי שאפשר לכנותם "עודרי ספרותנו , "החדשה ששיח ושיג להם עם המציאות התרבותית היהודית , נוהגים בהזדמנויות שונות ובהקשרים שונים להסתמך על דבריו של סדן בנידון , ולהצביע על תוקפה של התזה . ייתכן שהאטרקטיביות של תזה זו והתקבלותה הרחבה נובעות מהיותה משקפת את התודעה הבתר שואתית , המעריכה ומוקירה כל דבר שריח יהדות נודף ממנו לאחר החורבן והכחדת היהודים והיהדות . ייתכן גם שכוח משיכתה של התזה נובע גם משיקופה את תודעת קיבוץ הגלויות של ההוויה היהודית המודרנית , המצביעה על אחדות הגורל היהודי ואחדות התרבות היהודית . על אף הפיזור הגאוגרפי , על אף המגוון הדמוגרפי ואולי בגלל העובדה שספרות זו באה לידי ביטוי בלשונות שונות אחדות , הממד התרבותי היהודי הוא ציפור נפשה . וכדבריו של סדן במסת החיתום . "ספרות , הכתובה אומנם בלשונות העמים , אך לפי כמה וכמה סימנים מובהקים , שטרחתי ל...  To the book