מבוא

01 חסרונותיהן של תורות תחביר מקובלות 0 . 1 . 1 "סוף פסוק" וגבולו של התחביר בדרך כלל אדם אומר את שיש לו לומר כשהוא מצרף לא רק מילה למילה , אלא גם פסוק לפסוק . ואף אם שניים משתתפים באמירה , והם משוחחים - פסוקיהם קשורים זה בזה ונובעים זה מתוך זה . הקדמונים הכירו בכך ותורות הלשון שלהם כללו לא רק תצפיות בהגה ובדרכי הפקתו , לא רק הערות בענייני המילה , צורתה וקשריה אל מילים אחרות , שוות-שורש , שוות-משקל או שוותמשמעות , לא רק תיאורים של מבנה הפסוק והוראות לדרכי הרכבתו , אלא גם תצפיות , עצות והדרכה בעניין החיבור שבכתב והנאום שבעל-פה . אכן ככל שמסגרת התופעות מתרחבת , כן נעשים הדברים האמורים עליה כלליים יותר . קל יותר לתאר ולהגדיר מספר מוגבל של הגייס מאשר לסכם כללים לבניינים או למשקלים , ושינויים מורפולוגיים בתחום המילה , שינויים גלויים לעין , נוחים יותר לדיון מאשר אותם יחסים 1 תחביריים שאין להם מבע מורפולוגי בתחום המילה . אין פלא אפוא שהבלשנות , כשגובשה בעשרות השנים האחרונות כ '' מדע מדויק" ככל האפשר , תחמה את גבולו של '' הדקדוק" כמקיף את תורת ההגה , תורת הצורות ותורת הפסוק , ואילו הנאום והחיבור...  To the book