|
|
אייל נווה ונעמי תקציר בדרך כלל יחסן של מדינות דמוקרטיות לחינוך ההיסטורי הוא פתוח , ביקורתי ומאתגר חשיבה . למרות הצהרות פורמליות "בכיוון , "הזה במערכת החינוך הממלכתית בישראל מקצוע ההיסטוריה סובל מהיותו בעיקר כלי להעברת עובדות ותכנים אשר מנותקים מעולמם של התלמידים ואינם מאתגרים את האחרונים לחשיבה עצמאית . בהעדר הקשר כלשהו ונקודות התייחסות מהותיות , הוראת ההיסטוריה תורמת מעט מאוד לטיפוח תלמיד חושב וביקורתי . בשיעורים לא נדונים דילמות ונושאים "בעייתיים ומאפייני ההוראה נגזרים מהנדרש בבחינות הבגרות בהיסטוריה — מתן תשובות טכניות , מדידות ו"נכונות" המתבססות על שינון עובדות . המאמר מדגים ומנתח את ביטויי הכשל הפרדיגמטי , את יישום העקרונות המוצהרים של החינוך ההיסטורי בישראל והבולם את ההצעות הראויות שהוצעו לתיקון המצב . בסיום המאמר מוצע מתווה ראשוני לבניית פרדיגמה שתחבר מחדש את הוראת המקצוע להקשר דיסציפלינרי , חינוכי ופוליטי , תחשוף את הלומדים למגוון סיפורי עבר , תטפח דיאלוג ידע דינמי ותעודד ריבוי פרשנויות ; אלו יסייעו ללומדים לפתח עמדה עצמאית בנושאים המאפיינים את מציאות חייהם . שילובו של מקצוע הה...
To the book |
|
|