החינוך כמעשה חקיקה: הפוליטיקה החינוכית של הנאורות והשלכותיה

עמוס הופמן תקציר בעידן הנאורות ראו בחינוך מדע יישומי שיאפשר לא רק העברה אפקטיבית של ידע מדור לדור , גם את כינונה של "חברת ידע" המבוססת על הישגי המדע ומנוהלת באופן רציונלי לטובת כלל אזרחיה תכלית החינוך נקשרה אפוא מלכתחילה לשרה הפוליטיקה , כלומר לתחום אחריותה של המדינה . החינוכית של הנאורות העמידה במרכזה שתי דמויות , הפוכות לכאורה . הרמות האחת היא של המחוקק כמחנך , כלומר מחוקק המופקר על מערכת חינוך שתכליתה לעצב את הרגליו ונימוסיו של הילד ולהתאימו לחברה אשר הוא חי בה . הדמות האחרת היא של המחנך כמחוקק , ולפיה תכלית החינוך היא למצות מלוא יכולותיו "הטבעיות" של הילד כדי לכונן חברה אוטופית עתידית — חברה שתידרש בה הזדהות מוחלטת בין הפרט לבין הכלל . שתי התפישות הללו הפוכות לכאורה , אך מסקנתן היא זהה . בין המחוקק הוא המחנך , בין אם המחנך הוא המחוקק , תהליך החינוך נתפש כפעולה כוחנית של סמכות ומרות . למסקנה הזו יש השלכות מרחיקות לכת על מערכות חינוך בימינו : מעת שהחינוך לעניינו של המחוקק , ההורים ובעקבותיהם אף המורים הוררו מקביעת מדיניות החינוך . " ילדים הבאים לעולם יצטרכו ביום מן הימים לכונן את החב...  To the book