חלק ראשון

דופרצופין הוא העולם לאדם כנגד דופרצופין של נוהגו . דופרצופין הוא נוהגו של אדם כנגד דופרצופין של אבות הדיברות שבידו לאמרם . אין אבות הדיברות דיבר דיבר אלא זוגות . אב הדיבר האחד הוא » ג הדי 3 ר 1 ת אני אתה . אב הדיבר השני הוא זוג הדיבתת אני לזו ברם במקום הלז יכול שיבוא אחד הדיבורים 'הוא' ו'היא' ואב הדיבר בעינו יעמוד . אמור מעתה 1 אף האני של האדם דופרצופין לו . שלא הרי האני של אב הדיבר אני אתה כהרי האני של אב הדיבר אני לז . אין אבות הדיברות מביעים משהו קיים מחוץ להם , אלא אמי רתם מקיימתם . אבות הדיברות נאמרים בישותו של אדם . נהגה הדיבור 'אתה' ' אף האני של זוג הדיבתת אני אתה נהגה עמו . נהגה הדיבור 'לד' אף האני של זוג הדיברות אני לז נהגה עמו . אין אב הדיבר אני אתה יכול להיאמר אלא בכל ישותו של האדם . אב הדיבר אני לז לעולם אינו יכול להיאמר בכל ישותו של האדם . אין לך אני לפי עצמו , אלא האני של אב הדיבר אני אתה והאני של אב הדיפר אני לז בלבד . אומר אדם , 'אני' הרי הוא מתכוון לזה או לזה . האני שהוא מתכוון אליו ישנו עם ההגייה שהוא הוגה . 'אני' אף כשהוא אומר ' אתה' או 'לז / ישנו האני של אב הדיבר...  To the book