הגיון הקומפוזיציה

למקרא בחינה מסוימת שערכתי למכניזם של , Rudge Barnaby " מעיר צ'ארלס ייקנס , בהערה המונחת כעת לפני : " דרך אגב , השמת לב לכך שגודווץ כתב את "Williams Caleb" מסופו לתחילתו ? תחילה סיבך את הגיבור בסבך של קשיים , וזהו הכרך השני , ואחר כך חיפש , בשביל הכרך הראשון , איזו דרך לנמק את שעולל " . אני מתקשה להאמין שכך בדיוק נהג גודווין - ואמנם עדותו שלו עצמו אינה תואמת ביותר את הרעיון שהעלה מר דיקנס - אך מחבר "כלב ויליאמס" היה אמן טוב מכדי שייבצר ממנו לעמוד על היתרון שאפשר להפיק מתהליך דומה , ולו במידת מה . ברור לחלוטין שכל עלילה ראויה לשמה צריכה להיות מחושבת עד התרתה ( denouement ) בטרם ינסו לאחוז בקולמוס . רק כאשר ההתרה לנגד עיניך תמיד , ניתן לשוות לעלילה אותה אווירה , שאין לוותר עליה , אס של תוצאה , אם של סיבה , כאשר האירועים , ובייחוד נעימת הדיבור בכל שלב ושלב , מטפחים את המהלך המכוון . סבורני כי בדרך המקובלת של בניית סיפור קיימת שגיאה מעיקרה . או שההיסטוריה ממציאה איזו תזה , או שתזה מוצעת על ידי מקרה שקרה זה עתה , או , לכל היותר , הסופר מתחיל בעבודת צירוף של מאורעות מרשימים רק כדי לבנות יסוד ...  To the book