החברה

" העצמי" נשקל מחדש במונחים של שילוב אקולוגי מחודש , של דיאלוג של שלמות . "האינטראקציה החברתית" הורחבה על מנת שתכלול את הדברים הפיזיים והמגולמים בגוף , יחד עם המודעות הרוחנית , המוחשית פחות , בערוצים של יחסי גומלין שבתוכם מתחוללות טרנספורמציות של אנרגיה חברתית . סוציולוגיה זו ה"זורמת" יותר , נטולת הגבולות , מסתמכת על מסורות מיסטיות ומורידה אותן ארצה , אל החיים החברתיים היום יומיים , באמצעות מעקב אחר מנהגי העידן החדש בני זמננו וגאות "הרוחניות הבלתי כנסייתית" שאין להכחישה , כפי שהתייחסו אליה גם וות'נאו וגם פולר . האירוניה של הסוציולוגיה המיסטית היא כי היא " סוציולוגיה . "חיה מחוץ לגישות המומחשות וחסרות החיוניות לעצמי , לאינטראקציה ולחברה , טווח מערכות היחסים והממדים רחב יותר ודינמי יותר . מסורות מיסטיות הן חלק מתהליכי חידוש החיוניות שתיארתי . תהליכים אלה מכילים באופן בולט מיצוב מחדש או דמיון ; איחוד מחדש , הכולל שילוב מחדש ; ויצירה מחדש או הפחת רוח חיים בעצמי / גוף ובעולם . חידוש החיוניות כרוך בטרנספורמציה של השלם . ועם זאת , הרכיב האחרון והגדול ביותר בשלישייה הקונספטואלית שלנו , הכוללת א...  To the book